<h1>פסקי או"ז סימן קכ"ט</h1>
<h2>דף נה:</h2>
אמר רב הונא יין כיון שהתחיל לימשך עושה יין נסך, שהגת עשוי לימשך במדרון, משעה שהוא נמשך מצד העליון לצד התחתון קרוי יין. ואם מפנין חרצנים שבגיגית אילך ואילך שיתכנס היין באמצעיתה או בצדה כדי לשלותו ולסננו אין לך המשכה גדולה מזו. אבל כגון [אנו], שאנו דורכין בגומות, ואין כאן המשכה, נראה לומר דאינו עושה יין נסך. אבל רבי תולה להחמיר ממנהג שבידינו, ואינו רוצה לומר לא איסור ולא היתר. עד כאן דברי רשב"ם זצ"ל. ורבינו אבי"ה זצ"ל כתב, ובלבד שיתכוין להמשכת היין. אבל אם כוונתו שמשבר כדי שיכנס בגיגית הרבה, ולא כדי שיזוב וימשוך היין לצד אחד, אין נראה בזה להחמיר. ורבינו תם זצ"ל כתב בתשובתו לרבינו שמחה זצ"ל, בגת פקוקה ומליאה, פירוש שלא הוציא מן היין כלום על ידי גרגותני, ועומדת הגת במלואה. שכל הענבים שניתנו בגת עדיין בתוך הגת. והרבה אנו מחמירין ביין. אבל בגיגית אין אנו מקפידים אם הגוי מביא והיין מזלף או משבר הענבים במקל טרם שימשך הימנו רביעית או פחות. אבל ליכנס גוי ולדרוך בגיגית או בגת פקוקה חלילה.
